חישוב זמנים

בדרך כלל אנו פועלים לפי תקני הזמנים של chabad.org¹. כלומר, אנו נוקטים בשיטת אדמו״ר הזקן (בעל התניא) לזמני היום, אלא אם כן פירטתם שיטה אחרת.

זמן צאת השבת ויום טוב נקבע לפי זמן שלושה כוכבים קטנים. אולם בימות החול אנו נוהגים כמנהג העולם, בצאת הכוכבים בשלושה כוכבים בינוניים. דף הזמנים יביא את שני הזמנים בשבת וביום טוב. יש להקפיד לנהוג לפי הזמן המאוחר יותר לכל דבר האסור בשבת. פירוט השיטות להלן.

בירור מנהגכם

בדף הזמנים ניתן לברר באיזו שיטה הלכתית להשתמש לחישוב שעות היום (שעה זמנית). בחירה זו משפיעה על רוב זמני היום: סוף זמן קריאת שמע, סוף זמן תפילה, מנחה גדולה, מנחה קטנה ופלג המנחה. שלש שיטות עיקריות לפניכם:

אדמו״ר הזקן (ברירת מחדל) — לפי אדמו״ר הזקן בסידור² שלו. השעות הזמניות נמדדות מהנץ החמה האמיתי עד השקיעה האמיתית — הרגע שבו מרכז גלגל החמה חוצה את האופק, בהתעלם מן השבירה האטמוספרית. צאת השבת נקבע כאשר השמים מחשיכים ל־8.5° מתחת לאופק. זו השיטה הנהוגה בקהילת חב״ד.

הגר״א (הגאון מווילנה) — השעות הזמניות נמדדות מהנץ החמה הנראה (כאשר קצה השמש העליון מופיע לראשונה) עד השקיעה הנראית. צאת השבת נקבע כאשר נראים שלושה כוכבים בינוניים, בערך 6° מתחת לאופק. זו השיטה הרווחת ברוב הקהילות. ראה ביאור הגר״א או״ח תנ״ט:ב³.

מגן אברהם — השעות הזמניות נמדדות מעלות השחר (72 דקות לפני הנץ החמה, או כאשר השמש 16.1° מתחת לאופק) עד צאת הכוכבים (72 דקות לאחר השקיעה). מכיוון ש״היום״ ארוך יותר, השעות הזמניות ארוכות יותר, וכל זמן ביום מוקדם יותר מאשר בשיטת הגר״א. יש קהילות המחמירות בכך לעניין קריאת שמע. ברוחבים גיאוגרפיים גבוהים במיוחד שבהם השמש אינה מגיעה ל־16.1° מתחת לאופק, השעות הזמניות מחושבות מחצות הלילה ההלכתי — ראו מגן אברהם ברוחבים גבוהים.

שיטת ה־72 דקות של המגן אברהם לצאת הכוכבים משמשת רק לחישוב השעה הזמנית וחלקי היום, ולא לשום מטרה הלכתית אחרת⁴.

זמנים נוספים (לפי בחירה)

שורות עזר אלה מוסתרות מלכתחילה; יכולים להפעילן בתפריט ההגדרות:

• עלות השחר — הרב אברהם חיים נאה (−26°)
• עלות השחר — ספר בין השמשות (−19.8°)
• משיכיר ספר ארץ ישראל וכף החיים (−11.5°)
• משיכיר — ספר נברשת (−11.8°)
• צאת הכוכבים — רבנו תם (72 דקות אחר השקיעה)
• צאת הכוכבים — ספר בין השמשות / אגרות משה (−8.5°)
• צאת הכוכבים — מלמד להועיל (−7.083°)

ביאור הזמנים

הזמנים מחושבים לפי אירועים אסטרונומיים במיקום הגיאוגרפי שלכם. הזוויות המצוינות להלן מתייחסות לעומק השמש מתחת לאופק.

הנץ ושקיעה

הנץ החמה הנראה — הרגע שבו קצה השמש העליון מופיע מעל האופק: קצה השמש העליון בזווית של −0.833° (בהתחשב בשבירה אטמוספרית ממוצעת וברדיוס גלגל החמה).

שקיעת החמה הנראית — אותה זווית של 0.833° בסוף היום: קצה השמש העליון נעלם באופק המערבי.

הנץ אמיתי / שקיעה אמיתית (אדמו״ר הזקן) — האירוע האסטרונומי: מרכז גלגל החמה בזווית של −1.583°, כלומר בהתעלם מהשבירה ובהתייחסות לאופק האמיתי. זהו הזמן שאדמו״ר הזקן מגדיר כהנץ/שקיעה לצורך היום ההלכתי. ראה סדר הכנסת שבת, סידור תורה אור².

שעה זמנית

שעה זמנית היא חלק אחד משנים־עשר של היום ההלכתי. מה נחשב ״יום״ תלוי בשיטה הנקוטה:

• הגר״א — מהנץ החמה הנראה עד השקיעה הנראית. ראה ביאור הגר״א או״ח תנ״ט:ב³.
• מגן אברהם — מעלות השחר (72 דקות / 16.1° לפני הנץ) עד צאת הכוכבים (72 דקות / 16.1° לאחר השקיעה). ראה מגן אברהם או״ח נ״ח:א⁵. יש לציין שזמן צאת הכוכבים הזה אינו משמש לשום מטרה אחרת.
• אדמו״ר הזקן — מהנץ האמיתי עד השקיעה האמיתית. ראה סדר הכנסת שבת, סידור תורה אור².

עלות השחר

הנקודה שבה השמים במזרח מתחילים להאיר. יש בזה כמה שיטות:

• הגר״א / מגן אברהם (72 דקות) — השמש בזווית של −16.1° מתחת לאופק. במסורת מובא: ״72 דקות לפני הנץ החמה״; אלא שאנו מחשבים לפי הזווית, כך שהחשבון נכון בכל הרוחבים ובכל עונות השנה.
• אדמו״ר הזקן — השמש בזווית של −16.9°. זהו 72 דקות לפני הנץ אמיתי. ראה שולחן ערוך הרב או״ח פ״ט:א⁶.
• הרב אברהם חיים נאה — 120 דקות, השמש בזווית של −26°; משמש להחמרות כגון תחילת הצום. ראה שיעורי ציון⁷. יש לציין שגם ברוחבים גיאוגרפיים גבוהים יחסית כגון מונטריאול או צפון אירופה זמן זה לא יופיע בקיץ, מפני שהשמש אינה יורדת מתחת לזווית זו.
• ספר בין השמשות⁸ — השמש בזווית של −19.8°, המקבילה למספר 90 הדקות שנגזר על ידי הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי.

משיכיר (זמן טלית ותפילין המוקדם ביותר)

הנקודה שבה ניתן להבחין בין חוט התכלת של הציצית ללבן. זהו הזמן המוקדם ביותר להנחת טלית ותפילין.

• ברירת המחדל של chabad.org — השמש בזווית של −10.2°. פוסקים אחדים קובעים את הזמן הזה ב־45 דקות שוות לפני הנץ החמה.
• ספר ארץ ישראל⁹ — השמש בזווית של −11.5°. עיין גם בכף החיים י״ח:י״ח¹⁰.
• ספר נברשת¹¹ — 52 דקות לפני הנץ החמה (השמש בזווית של −11.8°).

סוף זמן קריאת שמע

סוף השעה הזמנית השלישית מתחילת היום (לפי השיטה הנבחרת). ראה משנה ברכות א:ב¹², לפי פסק ר' יהושע שההלכה כמותו; שולחן ערוך הרב או״ח נ״ח:ג¹³.

סוף זמן תפילה

סוף השעה הזמנית הרביעית. ראה ברכות כ״ו ע״א¹⁴ — עד ארבע שעות התפילה לכתחילה.

ערב פסח — סוף זמן אכילת ושריפת חמץ

• סוף זמן אכילת חמץ — סוף השעה הזמנית הרביעית.
• שריפת חמץ לפני — סוף השעה הזמנית החמישית.

חצות — חצות היום וחצות הלילה

חצות היום — נקודת האמצע בין הנץ החמה לשקיעת החמה. חצות הלילה — 12 שעות זמניות אחר חצות היום, כלומר נקודת האמצע בין השקיעה להנץ שלמחרת.

מנחה גדולה

6.5 שעות זמניות מתחילת היום. הזמן המוקדם ביותר שבו ניתן להתפלל מנחה.

מנחה קטנה

9.5 שעות זמניות מתחילת היום. הזמן המוקדם ביותר המועדף למנחה לכתחילה.

פלג המנחה

10.75 שעות זמניות מתחילת היום. הזמן המוקדם ביותר שבו ניתן לקבל שבת או להתפלל ערבית (לפי דעות מסוימות).

שקיעה

שקיעת החמה הנראית — קצה השמש העליון נעלם באופק המערבי (−0.833°). כאן מתחיל בין השמשות, פרק הזמן השנוי במחלוקת בין יום ולילה.

צאת הכוכבים

סוף בין השמשות — המעבר ההלכתי מיום ללילה. וכמה שיטות בזה:

• שלושה כוכבים בינוניים הנראים — השמש בזווית של −6°. זהו זמן צאת הכוכבים לענייני חול ולסיום צום (חוץ מיום הכיפורים). ראה שולחן ערוך או״ח רצ״ג:ב¹⁵.
• שלושה כוכבים קטנים — השמש בזווית של −8.5°, ל״ו דקות שוות. ראה שולחן ערוך הרב¹⁶, אגרות משה¹⁷, ספר בין השמשות¹⁸. משמש למוצאי שבת ויום טוב.
• רבנו תם — 72 דקות לאחר שקיעת החמה הנראית (דקות שוות קבועות), לפי חשבון תוספות של ארבעה מיל רומאיים, 18 דקות כל אחד. ראה תוספות שבת ל״ה ע״א ״תרי תרתי גווני״. יש קהילות המחמירות בכך לעניין צאת השבת. האתר מציג זמן זה כשורת הפניה אופציונלית, ומדחיק אותה כאשר היא הייתה חלה לפני צאת הכוכבים העיקרי ברוחבים קיצוניים.
• מלמד להועיל — השמש בזווית של −7.083°. ראה מלמד להועיל¹⁹ או״ח ל׳, בעניין צאת השבת ברוחבים אירופיים.

הדלקת נרות

• ערב שבת וערב יום טוב — 18 דקות לפני השקיעה לפי המנהג הרווח (בירושלים: 40 דקות). ראה שולחן ערוך או״ח רס״א:ב²⁰ קובע תוספת שבת; פרקי הזמן הספציפיים של 18/40 דקות הם מנהג.
• יום א׳ של יום טוב בן שני ימים, כאשר יום ב׳ אינו חל בשבת ומתחיל אחר השקיעה, או כאשר יום טוב חל במוצאי שבת — הנרות מודלקים מאש קיימת לאחר צאת הכוכבים, בשלושה כוכבים קטנים (−8.5°).

צאת השבת ויום טוב

צאת הכוכבים בשלושה כוכבים קטנים, 36 דקות בזווית של −8.5°. זהו הזמן שמוסכם על כל השיטות העיקריות. ראה שולחן ערוך או״ח רצ״ג:ב¹⁵. כאשר שורת רבנו תם מופעלת, היא מופיעה לצידה כחלופה מחמירה. זמן רבנו תם עשוי שלא להיות מוצג ברוחבים גבוהים שבהם הוא חל לפני זמן שלושה כוכבים קטנים.

מגן אברהם ברוחבים גבוהים

ברוחבים גבוהים דיים (מעל כ־50° בקצוות הקיץ/החורף), השמש אינה יורדת ל־16.1° מתחת לאופק, ולכן עלות השחר של המגן אברהם אינו מתרחש. במקרה כזה, האתר קובע את השעה הזמנית לשעתיים שעון (המקביל להתייחסות ליום ההלכתי כארוך 24 שעות) ומחשב את כל זמני היום מחצות הלילה ההלכתי. זמנים המחושבים כך מסומנים בכוכבית (*) ונושאים הערת שוליים המייעצת להתייעץ עם רב מובהק לפני הסתמכות עליהם.

מקורות

1. chabad.org — About Our Zmanim Calculations
2. סדר הכנסת שבת, סידור תורה אור — hebrewbooks.org
3. ביאור הגר״א או״ח תנ״ט:ב — sefaria.org
4. ספר בין השמשות פרק י״א על המגן אברהם (דף צ״ח) — hebrewbooks.org
5. מגן אברהם או״ח נ״ח:א — sefaria.org
6. שולחן ערוך הרב או״ח פ״ט:א — hebrewbooks.org
7. שיעורי ציון — hebrewbooks.org
8. ספר בין השמשות (הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי), במילואים דף צ״ט — hebrewbooks.org
9. ספר ארץ ישראל — hebrewbooks.org
10. כף החיים י״ח:י״ח — hebrewbooks.org
11. ספר נברשת — hebrewbooks.org
12. משנה ברכות א:ב — sefaria.org
13. שולחן ערוך הרב או״ח נ״ח:ג — sefaria.org
14. ברכות כ״ו ע״א — sefaria.org
15. שולחן ערוך או״ח רצ״ג:ב — sefaria.org
16. שולחן ערוך הרב או״ח רצ״ג:ב — sefaria.org
17. אגרות משה או״ח ד:ס״ב — hebrewbooks.org. הרב משה פיינשטיין כותב שבין השמשות הארוך ביותר בניו יורק הוא 50 דקות, המקביל ל־43 דקות בירושלים (לפי ספר בין השמשות), שווה־ערך ל־36 דקות בירושלים בזמן השוויון האביבי — עומק השמש שנותן את זווית ה־−8.5°.
18. ספר בין השמשות בעניין שלושה כוכבים קטנים — hebrewbooks.org
19. מלמד להועיל או״ח ל׳ (הרב דוד צבי הופמן) — hebrewbooks.org
20. שולחן ערוך או״ח רס״א:ב — sefaria.org

חישוב תאריכים

יום הולדת

יום הולדת עברי נחוג בדרך כלל באותו תאריך עברי בכל שנה. שני יוצאי דופן:

• נולד באדר של שנה פשוטה — בשנה מעוברת יום ההולדת נחוג באדר ב׳.
• נולד בל׳ חשון או ל׳ כסלו — בשנים שבהן אותו חודש הוא חסר (רק כ״ט ימים), יום ההולדת נדחה לא׳ כסלו (או א׳ טבת בהתאמה), שהוא ראש חודש.

יום השנה (יאהרצייט)

יום השנה נערך בדרך כלל באותו תאריך עברי בכל שנה. יוצאי הדופן שונים מכללי יום ההולדת:

• נפטר באדר של שנה פשוטה — רוב הפוסקים בזמננו נוהגים לציין את יום השנה בשנה מעוברת באדר א׳, כדעת הרמ״א, וכך אנו מחשבים. השולחן ערוך וחלק מפוסקי הספרדים פוסקים באדר ב׳. אכן בשנה הראשונה שלאחר הפטירה, רבים מן הפוסקים שלכתחילה נהגו באדר ב׳ מעדיפים לציין באדר א׳, שהרי בו מתמלאים י״ב חודשים (מגן אברהם שם). ראה שולחן ערוך או״ח סי׳ תקס״ח:ז¹.
• נפטר באדר א׳ של שנה מעוברת — בשנים מעוברות שלאחריה: אדר א׳; בשנים פשוטות: האדר היחיד.
• נפטר באדר ב׳ של שנה מעוברת — בשנים מעוברות שלאחריה: אדר ב׳; בשנים פשוטות: האדר היחיד.
• נפטר בל׳ חשון או ל׳ כסלו — הכלל תלוי במה שאירע בשנה הראשונה שלאחר הפטירה:
  • אם באותה שנה היה ל׳ באותו חודש (חודש מלא), אזי בשנים שלאחר מכן שבהן החודש חסר (רק כ״ט ימים) יום השנה נקבע בראש חודש (א׳ כסלו או א׳ טבת בהתאמה) — כדין יום ההולדת.
  • אם באותה שנה לא היה ל׳ (החודש היה חסר), יום השנה נקבע ביום האחרון של החודש בכל שנה — כ״ט בשנים חסרות, ל׳ כשהחודש מלא.
  עיין גם בקיצור שולחן ערוך רכ״א².

אירועים חוזרים אחרים

בר/בת מצוה, יום נישואין ושאר אירועים חוזרים לפי תאריך עברי — כולם נוהגים לפי כלל יום ההולדת שהובא לעיל.

מחזור י״ט השנים

הלוח העברי מתאם את החודש הירחי עם השנה השמשית על ידי הוספת חודש עיבור (אדר א׳) בשבע מתוך כל תשע־עשרה שנים. במחזור השלם, י״ט שנות חמה שוות כמעט בדיוק לרל״ה חודשי לבנה (י״ב × י״ב + ז׳ × י״ג), וכך החודשים והעונות נשארים תואמים.

בתוך כל מחזור של י״ט שנים, שנות העיבור הן שנות ג׳, ו׳, ח׳, י״א, י״ד, י״ז וי״ט. סימנך: גו״ח אדז״ט, כשכל אות עברית מציינת את מקומה המספרי במחזור מודולו עשר.

מקומה של השנה העברית הנוכחית במחזור:

((year − 1) mod 19) + 1

ראה רמב״ם, הלכות קידוש החודש ו:י״א³.

חישוב יום ראש השנה

המולד של ר״ה מחושב לפי הקבועים המסורתיים: חודש הלבנה הממוצע הוא כ״ט יום, י״ב שעות ותשצ״ג חלקים (חלק אחד = 1/1080 שעה ≈ 3⅓ שניות). מולד תשרי של כל שנה נמנה ממולד בהר״ד — המולד היסודי של ניסן בשנת א׳, שחל ביום שני בה׳ שעות ור״ד חלקים אחר השעה 6 בערב של יום ראשון. יש להעיר שמולד זה (וכמעט כל שנת א׳) קדם לבריאת העולם על פי המסורת שהעולם נברא בתשרי (ר׳ אליעזר בראש השנה י׳ ע״ב⁴), ולעיתים נקרא מולד תוהו.

לאחר שנקבע המולד, ראש השנה יכול להידחות עד יומיים לפי ארבע הדחיות:

1. מולד זקן — אם המולד חל בחצות היום או לאחריו, ראש השנה נדחה ליום שלמחרת.
2. לא אד״ו ראש — ראש השנה לעולם אינו חל ביום ראשון, רביעי או שישי. אם המולד (או היום שלאחר מולד זקן) חל באחד מאלה, דוחים יום אחד קדימה.
3. גטר״ד (ג׳ = יום שלישי, ט׳ = ט׳ שעות, ר״ד = ר״ד חלקים) — בשנה פשוטה, אם המולד חל ביום שלישי בט׳ שעות ור״ד חלקים או לאחריהם, ראש השנה נדחה ליום חמישי (על ידי דחיית לא אד״ו ראש).
4. בט״ו תקפ״ט (ב׳ = יום שני, ט״ו = ט״ו שעות, תקפ״ט = תקפ״ט חלקים) — בשנה שלאחר שנה מעוברת, אם המולד חל ביום שני בט״ו שעות ותקפ״ט חלקים או לאחריהם, ראש השנה נדחה ליום שלישי.

ראה משנה תורה — הלכות קידוש החודש, פרקים ו׳–ח׳³.

פרשיות

סדר קריאת התורה השבועית נקבע לפי הכללים המובאים בטור אורח חיים סי׳ תכ״ח⁵. ישנן י״ד קביעויות אפשריות של השנה, הנקבעות לפי: (1) יום השבוע של ראש השנה, (2) האם חשון וכסלו במספר ימיהם הרגיל, ו־(3) יום השבוע של יום א׳ של פסח. הכללים לחיבור ולפירוד של פרשיות מחוברות מסוימות נערכו על ידי הרב חיים מרדכי הכהן ברעכר ונדפסו בסוף חלק ממהדורות החומש (ראו טבלה⁶).

כל קביעות שנה מסומנת בשלוש אותיות עבריות: יום ראש השנה (ב = שני · ג = שלישי · ה = חמישי · ז = שבת), אורך השנה (ח = חסרה · כ = כסדרה · ש = שלמה), ויום א׳ של פסח. סימון זה מופיע בחומשים ובתיקוני קוראים.

בשנים מסוימות הקריאות בארץ ישראל שונות מהקריאות בחוץ לארץ, מפני שיום טוב שני של גלויות דוחה קריאה מסוימת בחו״ל. דף הפרשיות מציג את שתי הקריאות.

תקופות וברכת החמה

ארבע התקופות הן ארבע העונות האסטרונומיות: תקופת ניסן (שוויון האביב), תקופת תמוז (היפוך הקיץ), תקופת תשרי (שוויון הסתיו) ותקופת טבת (היפוך החורף). שני חישובים מסורתיים:

• תקופת שמואל — שנה פשוטה של שס״ה ימים ורביע במדוייק, ובכל תקופה צ״א ימים ושלושה רבעים. זהו החישוב הקובע לענייני הלכה למעשה בזמננו (טל ומטר בחו״ל, ברכת החמה). ראה עירובין נ״ו ע״א⁷; רמב״ם, קידוש החודש ט:ד³.
• תקופת רב אדא — מתאימה לשנת השמש הממוצעת שביסוד חישוב המולד (365 יום, 5 שעות, 55 דקות, ו־25 25⁄57 שניות); מדויקת יותר, אך משמשת בעיקר להתייחסות עיונית. ראה רמב״ם, קידוש החודש י:א³.

ברכת החמה נאמרת אחת לכ״ח שנים, בבוקר שלאחר שתקופת ניסן (לפי שמואל) חלה בערב יום שלישי / זריחת יום רביעי. הפעם האחרונה הייתה ביום רביעי, ח׳ באפריל 2009; הפעם הבאה תהיה ב־ח׳ באפריל 2037.

הטעם: לפי שמואל, תקופת ניסן מתקדמת במחזור השבועי ביום ורבע בכל שנה, וממילא אחת לכ״ח שנים היא חלה ביום שלישי בשעה 6 בבוקר — השעה שבה נבראה החמה על פי המסורת. אין לכך אירוע אסטרונומי מקביל; זו מסורת המקובלת להלכה.

ראה משנה תורה — הלכות קידוש החודש, פרק י׳³.

מקורות

1. שולחן ערוך או״ח סי׳ תקס״ח:ז — יום השנה למי שנפטר באדר (עם הגהת הרמ״א, מגן אברהם וכף החיים) — sefaria.org
2. קיצור שולחן ערוך סי׳ רכ״א — דיני יום השנה — sefaria.org
3. משנה תורה — הלכות קידוש החודש — sefaria.org
4. ראש השנה י׳ ע״ב — ר׳ אליעזר: העולם נברא בתשרי — sefaria.org
5. טור אורח חיים סי׳ תכ״ח — רבנו יעקב בן אשר, בסיכום פסקי אביו הרא״ש — sefaria.org  |  מהדורת דפוס מסורתית — hebrewbooks.org
6. הרב חיים מרדכי הכהן ברעכר — טבלת חיבור ופירוד הפרשיות — hebrewbooks.org
7. עירובין נ״ו ע״א — שנת שמואל האסטרונומית של שס״ה ימים ורביע — sefaria.org